הסיבה הגנטית מאחורי צבעי הפרווה המשתנים ללא הרף של החתול הסיאמי

🧬 הבנת גן ההימלאיה

בלב הצבע של החתול הסיאמי נמצא גן ההימלאיה (cs), מוטציה של הגן טירוזינאז. גן זה אחראי לייצור אנזים הנקרא טירוזינאז, אשר ממלא תפקיד מכריע בייצור המלנין. המלנין הוא הפיגמנט שקובע את צבע הפרווה, העור והעיניים של החתול.

גן ההימלאיה הוא גן רצסיבי חלקית, כלומר חתול זקוק לשני עותקים של הגן הזה (cscs) כדי להציג את תבנית הצבע הצבע. לחתולים עם עותק אחד בלבד (csCa, שבו Ca הוא האלל הדומיננטי מהסוג הבר) יהיה בדרך כלל צבע פרווה רגיל, אבל הם יכולים להעביר את הגן ההימלאיה לצאצאים שלהם.

המוטציה בגן ההימלאיה גורמת לאנזים טירוזינאז להיות רגיש לטמפרטורה. משמעות הדבר היא שהאנזים מתפקד כרגיל בטמפרטורות נמוכות יותר אך הופך פחות יעיל בטמפרטורות גבוהות יותר.

🌡️ לבקנות רגיש לטמפרטורה בפעולה

רגישות הטמפרטורה של האנזים טירוזינאז היא המפתח להבנת תבנית הצבע של החתול הסיאמי. באזורים חמים יותר בגוף החתול, כמו פלג גוף עליון, האנזים פחות פעיל, וכתוצאה מכך ייצור מלנין מופחת וצבע פרווה בהיר יותר. באזורים קרירים יותר, כמו הגפיים (פנים, אוזניים, כפות וזנב), האנזים מתפקד בצורה יעילה יותר, מה שמוביל לייצור מלנין מוגבר ולצבע כהה יותר.

זה מסביר מדוע גורי חתולים סיאמיים נולדים כמעט לגמרי לבנים או בצבע שמנת. החום האחיד של רחם האם שומר על אנזים טירוזינאז בלתי פעיל יחסית בכל גופו של החתלתול. ככל שהחתלתול גדל וטמפרטורת גופו משתנה, תבנית הצבע הצבע מתפתחת בהדרגה.

טמפרטורת הסביבה גם משחקת תפקיד בעוצמת הצבעים. לחתולים החיים באקלים קר יותר יש נקודות כהות יותר מאלה שחיים באקלים חם יותר. הסיבה לכך היא שהטמפרטורות הנמוכות מאפשרות לאנזים טירוזינאז לתפקד בצורה יעילה יותר, וכתוצאה מכך ייצור מלנין מוגבר אפילו באזורים שבדרך כלל יהיו קלים יותר.

🎨 וריאציות בצבעי מעיל סיאמי

בעוד שמנגנון הלבקנות הרגיש לטמפרטורה נשאר זהה, וריאציות שונות של גן ההימלאיה, יחד עם גנים אחרים, יכולים לגרום למגוון של דפוסי צבע בחתולים סיאמיים. וריאציות הצבע הנפוצות ביותר כוללות:

• נקודת חותם: הנקודות בצבע חום כהה, כמעט שחור.
• נקודת שוקולד: הנקודות הן חום שוקולד חלב. זוהי תכונה רצסיבית, המחייבת את שני ההורים לשאת את גן השוקולד.
• נקודה כחולה: הנקודות קרירות, אפור-כחלחל. זהו דילול של צבע נקודת החותם, הנגרם על ידי הגן הדליל (dd).
• לילך פוינט (או פרוסט פוינט): הנקודות הן חיוור, ורדרד-אפור. זהו דילול של צבע נקודת השוקולד, הדורש גם את גן השוקולד וגם את הגן המדולל.
• נקודה אדומה (או נקודת להבה): הנקודות הן בצבע אדום-כתום. צבע זה קשור למין ומזוהה עם הגן הכתום.
• נקודת שמנת: הנקודות הן בצבע שמנת חיוור. זוהי הגרסה המדוללת של הנקודה האדומה.
• נקודת טורטי (או נקודת צב): לחתולים אלה יש נקודות מנומרות עם כתמי אדום או שמנת, יחד עם צבע הבסיס (חותם, שוקולד, כחול או לילך). צבע זה גם קשור למין ודורש מהחתול להיות נקבה.

וריאציות צבע אלו מדגימות את המורכבות של גנטיקה של חתולים וכיצד שילובי גנים שונים יכולים לגרום למגוון מדהים של צבעים ודפוסים של המעיל.

🔬 המדע שמאחורי האנזים

תפקידו של אנזים טירוזינאז הוא לזרז את השלבים הראשונים במסלול ייצור המלנין. כאשר האנזים פועל בצורה מיטבית, הוא הופך את טירוזין, חומצת אמינו, ל-DOPAquinone, אשר לאחר מכן מעובד למלנין.

המוטציה בגן ההימלאיה משנה את המבנה של האנזים טירוזינאז, מה שהופך אותו לפחות יציב בטמפרטורות גבוהות יותר. חוסר יציבות זה מפחית את הפעילות הקטליטית של האנזים, מה שמוביל לירידה בייצור המלנין.

חוקרים חקרו בהרחבה את גן ההימלאיה ואת האנזים טירוזינאז כדי להבין את המנגנונים המדויקים העומדים בבסיס הלבקנות הרגיש לטמפרטורה. מחקרים אלה סיפקו תובנות חשובות לגבי הגנטיקה של פיגמנטציה והשפעות הטמפרטורה על תפקוד האנזים.

🐱‍👤 מעבר לסיאמית: גזעי קולורפוינט אחרים

גן ההימלאיה אינו בלעדי לחתולים סיאמיים. זה נמצא גם בגזעים אחרים, כגון:

• חתולי ההימלאיה (גזע ארוך שיער עם דפוסי צבע סיאמיים)
• חתולי ראדול
• חתולי בירמן
• חתולים טונקינים

בגזעים אלה, גן ההימלאיה מקיים אינטראקציה עם גנים אחרים כדי לייצר מגוון של תבניות צבעוניות ואורכי פרווה. הנוכחות של גן ההימלאיה היא מה שנותן לגזעים הללו את המראה הייחודי והמושך שלהם.